עם תקציב גדול יותר, מאמן מנוסה יותר, זרים נוצצים יותר – אבל בלי המנהיג הפצוע – הפועל ירושלים מגיעה ליורוקאפ עם מטרה מרכזית ברורה: למחוק את כישלון העונה שעברה, לזכות בגביע ולעלות ליורוליג . מסתערים על אירופה
רצינו שער על כל התרסה, ניצחון שישיב מעט מהכבוד והזדמנות להחזיר לאירים על המגרש. בתוך 25 דקות הפכה פנטזיית הנקמה לעוד השפלה. דווקא מנבחרת שכבר הפסדנו בגללה כל תקווה, הצלחנו להתאכזב כאילו זו הפעם הראשונה
עם מאמן שמתרץ בלי סוף ומתקשה לקחת אחריות, לגיונרים שנחשבים כוכבים בעיקר בעיני עצמם והתאחדות שמזמינה סטנדאפיסט למלון, כאילו השחקנים עוד לא עושים מאיתנו מספיק צחוק - לא פלא שהציבור מתנתק מנבחרת ישראל. סלחנו שוב ושוב על הכישלונות, אבל התבוסה 3:0 לאירלנד כבר הייתה השפלה אחת יותר מדי
החנינה שהעניק נשיא המדינה לאלאור אזריה אינה רק החלטה הנוגעת לגורלו של אדם, אלא נושאת משמעות ציבורית, ערכית ומוסדית רחבה הרבה יותר
ההחלטה ההולנדית היא שרירותית, רעה ודי פופוליסטית, שאולי תרסן את ממשלת נתניהו, אולי תסייע בהפסד של גוש הימין בבחירות, אבל קודם כל תפגע בפלסטינים
שליחו התורן של נתניהו איחל לשורדת השבי יוכבד ליפשיץ שתחזור לגיהינום. לאחר מכן הוא התנצל ומחק, אבל החרפה והבושה בלתי ניתנות למחיקה
פעם אחרי פעם אנחנו נכשלים בהבנת האויב: הרס ומוות לא מרתיעים את איראן, לא את החות’ים, לא את חיזבאללה, ולא את חמאס. מצרים ואיחוד האמירויות הבינו והתריעו – אבל הקונספציה ניצחה