נז"א חייב להיות קריאת השכמה. פאודה לבדה לא תציל את ישראל
יש לומר זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "נז"א" עושה עוול לישראל. תחת מעטה של תיעוד וחשיפה הוא מציג כתב אישום חמור נגד צה"ל, הנשען במידה רבה על עדויות מוצללות שקשה לבחון, לאמת ולהצליב. כאשר מדובר בהאשמות בסדר גודל כזה, אין די בעדויות שאיננו יודעים מי עומד מאחוריהן, מה היה תפקידם של המעידים, לאיזה מידע נחשפו ומה מתוך דבריהם נבדק מול מקורות אחרים. זו אינה רק שאלה של מתודה מחקרית. התוצאה היא ש"נז"א", סרט המבקש לעסוק בנזקיה של המלחמה, משית בעצמו על ישראל נזק תדמיתי שקשה לשער את השלכותיו. בעולם שכבר רווי בדימויים, בהאשמות ובדעות קדומות על ישראל, סרט כזה אינו נשאר באולם הקולנוע. הוא נעשה חומר גלם. עבור מי שאינם מכירים את מורכבות המלחמה, ועבור מי שממילא מבקשים לראות בישראל מדינה פושעת, אין עוד צורך בהוכחה. הסרט מספק להם חותמת תרבותית, לכאורה: הנה, הישראלים עצמם מעידים. מכאן הדרך קצרה אל הרשתות החברתיות, הקמפוסים והפגנות הרחוב, ושם ההבחנה בין ביקורת על ממשלת ישראל, דה־לגיטימציה של המדינה ועוינות כלפי ישראלים ויהודים עלולה להיטשטש במהירות. חומר כזה אינו יוצר את השנאה שקיימת מקדמת דנא, אבל הוא עלול לספק לה תחמושת ולהוסיף שמן למדורה שכבר בוערת.
