המאמן והפרשן האגדי שימי ריגר וקפטן נבחרת ישראל לשעבר בארי לייבוביץ, הוכרזו בסוף השבוע כפיינליסטים להיכל התהילה לכדורסל של העיר ניו יורק. השניים נבחרו כמועמדים סופיים להיכלל במחזור 2026 של היכל התהילה לכדורסל של ניו יורק מתוך זיכרון עמוק והכרת הקשיחות שלהם על ידי קהילת הכדורסל השורשית ביותר בעיר. לאורך השנים הפך שימי ריגר לאחת הדמויות הצבעוניות ביותר בכדורסל הישראלי. כמאמן, פרשן ואיש חינוך למשחק, ריגר הביא לישראל את רוח המשחק של העיר שבה גדל - כדורסל חכם, אינטואיטיבי ובלתי מתפשר, לצד אהבה עמוקה להיסטוריה של המשחק. ריגר היה בין אלה שהביאו בסוף שנות ה-60' ותחילת ה-70' את החיבור בין תרבות הכדורסל של ניו יורק לבין הכדורסל הישראלי. ריגר, בין היהודים והלבנים היחידים שהעזו, צמח מתוך אותה סצנת רחוב ניו־יורקית תוססת לישראלי החם שכל אוהד כדורסל בישראל מכיר. סיפורו של בארי לייבוביץ משקף אף הוא את המסע ממגרשי הרחוב של ניו יורק לבמות הגדולות של הכדורסל הבינלאומי. לייבוביץ, שגדל בתוך התרבות התחרותית של מגרשי העיר, הפך לשחקן מוביל בתיכון קלינטון שברובע ברונקס כשזכה לצד האגדה טייני ארצ'יבולד באליפות התיכונים בעיר. בארי הפך באותו קיץ ללבן העור הראשון (שלא לומר היהודי הראשון) שהורשה לשחק בליגת רוקר היוקרתי. כבין חמישייה של ארצ'יבולד בתיכון שלקח אליפות - אך טבעי שיוזמן לליגת הרחוב הבכירה. כמו טל ברודי לפניו, גם לייבוביץ בחר לוותר על המשך קריירה ב-NBA (ABA) ולעלות לישראל של אחרי מלחמת ששת הימים. בארי הפך לכוכב מוכר ואהוב בליגה הישראלית התוססת וכקפטן נבחרת ישראל הוביל אותה למקום השני בגביע אירופה לאלופות, כולל ניצחון על יוגוסלביה האימתנית דאז. ההישג נחשב לאחד הגדולים בתולדות הספורט הישראלי. דרכו בכדורסל הישראלי הפכה אותו לדמות מרכזית לחיקוי - שחיבר בטבעיות בין המסורת הקשוחה של מגרשי העיר ניו יורק לבין החוצפה הישראלית - דבר שעזר במאוד להתפתחות הדרמתית של הכדורסל בארץ באותם שנים.