בגיל 25 עלה עודד קטש על הפרקט באתונה למשחק בקריירה שנגמרה מוקדם מדי. רק ארבע שנים לאחר מכן היא הסתיימה רשמית, במשפטים שגם התסריטאי הכי טוב לא יכול היה להמציא: "אני מרגיש כמו צייר בלי צבעים". בגיל 25 ים מדר, בשיא הקריירה שלו, הרגיש תוך כדי תנועה איך נכתבת עליו גרסה מעודכנת למשפט האלמותי שמאמנו החדש טבע אי שם בקיץ 2005. כמו קטש, גם הוא הפך דווקא בהפועל תל אביב לסוג של צייר בלי צבעים, בנסיבות אחרות. העונה שהייתה אמורה להיות עונת הפריצה שלו כמטאור בשמי הכדורסל האירופי אחרי שנים לא ממומשות הפכה לעונה העצובה בחייו. מדר לא אמר כלום. המבט שלו אמר הכל. דווקא הוא, שהעלה את הפועל תל אביב ליורוליג במו ידיו וברכו, קמל ולבסוף נבל על הספסל שלה. היחסים העכורים עם איטודיס הפכו לתאונה חזיתית לעיני כל. כשכבר קיבל את הבמה רק בגלל נסיבות חיצוניות (פציעות\היעלמויות של זרי מפתח) שפינו לו אותה, קיבל גם את ההזדמנות להוכיח להפועל תל אביב שהים אותו הים, והיא פשוט לא ראתה את זה. מדר השתגר לפלייאוף הזה כמו טיל, נחוש כל כך להראות שהוא שווה הרבה יותר מ-9.5 דקות בממוצע למשחק ביורוליג, וגם חוזה חדש שיבטא בצורה טובה יותר את ההערכה המאוחרת. היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ובכל שבוע תוכלו לזכות בפרסים שווים