תפריט כתבה
מכוכבים נופלים לבעלים נעלמים: המציאות הכואבת של התל אביביות
הפועל תל אביב הגיעה למשחק מול ברצלונה בסופיה נינוחה מאוד, אולי מדי, על אדי הדרבי שסימן את היפוך היוצרות בכדורסל הישראלי. היא עלתה לפרקט שהיא כה אוהבת, רחוק מרעשי הרקע של ישראל, במצב שיוט של מכונה שעושה הכול חצי על אוטומט, בניגוד מוחלט ליריבתה העירונית המתפרקת, שאותה תפגוש לעוד שני דרבים בשבוע הבא. זה התחיל מוואסיליה מיציץ', שבמחצית הראשונה, ובכלל בתקופה האחרונה, נראה כמו הגרסה הכי קרובה לשחקן המפעים והבלתי מנוצח של אנדולו אפס - בעיקר בחדירות לסל שנראות לפעמים בלתי עצירות (הסלאלום שלו בסוף המחצית הראשונה הוא מהלך המחזור של היורוליג) ובשליטה המוחלטת בניהול המשחק. ההגנה הייתה מתואמת ומהודקת, הרבה בזכות צמד הגבוהים דן אוטורו (עם 5 חטיפות, כמו כל שחקני ברצלונה ביחד) וטאי אודיאסי, שיודעים לשמור כמעט על כל גארד בחילוף. הכדורים יצאו ברגעים הנכונים לאיש ויינרייט בפינה, גם בזכות מיצ'יץ'. בקיצור, כל מה שהתרגלנו לקבל לאחרונה מהפועל תל אביב, אולי חוץ מאנטוניו בלייקני. ואז הגיעה המחצית השנייה, שבה קרו להפועל שני דברים מקבילים, לא בלתי קשורים זה לזה: בהגנה היא פשוט לא ידעה מה לעשות עם דריו בריזואלה, במשחק הכי טוב שלו העונה, שפתח את ההגנה של הפועל שוב ושוב ועשה פשוט כל מה שרצה, מכל כיוון, עם צעד ראשון מהיר וקטלני. ובהתקפה - מה שקורה לה כמעט בכל הפסד צמוד - היא שוב הלכה שבי אחרי הכוכבים שלה, ונפלה איתם. להפועל אין תוכנית ב' אמיתית בערב שבו אנטוניו בלייקני, אלייז'ה ברייאנט ומיצ'יץ' מחברים 4 מ-15 לשלוש, ובמיוחד בדקות האחרונות, שבהן שלושתם מקבלים החלטות לא נכונות בזריקות קשות. אותם מהלכי בידוד מביאים להפועל לא מעט ניצחונות, זה כבר הוכח נגד כל יריבה ובכל מגרש. אבל כשכל יכולת הייצור מכדרור לשחקנים אחרים נשענת באופן כל כך בלעדי על מיצ'יץ', הפועל תמיד תחיה ותמות עם מה שהוא, בלייקני וברייאנט יכולים לתת לה.
