"זה היה כמו לפגוש את מארי אנטואנט, ואני מצחין מערק"‎

אין מה לעשות, אנשים. כל הדרכים מובילות לשרה נתניהו. קחו למשל את עודד כרמלי. משורר שהתחיל לפרסם שירים כבר בגיל 16, ובגיל 25, ערב יציאת ספרו "ליקום אין אופוזיציה", אמר בראיון לעמיחי שלו: "אני המשורר הכי מעניין ומשמעותי וחדשני בדור הנוכחי. אם לא הייתי מרגיש כך, לא הייתי מפרסם שירים". בגיל 41 הוא עדיין עושה המון דברים לא פחות ממסעירים במה שהוא מכנה הרפובליקה הספרותית, אנדרדוג פעלתן ("תמיד ראש לשועלים") עם נוכחות של בולדוזר והישגים של אלופים. יש לו חבורה שלמה מאחוריו, ובכל זאת נדמה שהוא תזמורת של איש אחד. נשוי למשוררת מבטיחה ומקיימת, גל עזרן ("אני מאוהב עד כלות הנשימה"), מנהל את פסטיבל השירה של תל אביב ומתפוצץ מרעיונות עתידיים ומכריזמה של רוקיסט ומצחיקנות כפייתית ("אני קצת חוכמולוג") אך אפקטיבית של סטנדאפיסט. ולמרות כל אלה, השבוע כולם, כולל כולם, רוצים לדבר איתו רק על שרה נתניהו ועל הפצצה שהפיל בסוף השבוע שעבר במוסף הארץ. "הכתבה שלפניכם אינה כתבה", פתח כרמלי, המכונה כרמליטו, את דבריו. "היא דיווח, עדות, סיפור גונזו מטורף. והסיפור הזה קרה לי (...) זהו מסמך אנושי מזעזע, ואני מפקיד אותו ללא שיפוט ופירוש נוספים בדברי ימי האומה".