תפריט כתבה
כל האמצעים כשרים: מהמבדר ביותר ועד הכי עצוב
את יומי האחרון בפסטיבל חיפה העברתי בהתלבטות: מה יותר חשוב לי, ביקור בפיצרייה הכי מוערכת בחיפה והסביבה או סרט אחד אחרון? פניתי לחבר שהזכיר לי: על הפיצה הזאת, טעימה שככל שתהיה, לא עבד אפילו אחוז מהאנשים שעבדו על הסרט שאלך אליו - ומכל האנשים האלו, אף אחד מהם אינו הבמאי זוכה האוסקר, דני בויל ("טריינספוטינג", "נער החידות ממומביי"). לכן בחרתי לסיים את הפסטיבל עם סרטו האחרון של בויל, "INK" (ייתכן ושם עברי אחר ייקבע בהמשך, נכון לעכשיו זהו שם הסרט בישראל לפי פסטיבל חיפה). "INK" הוא סרט עיתונות קלאסי: סיפורם של לארי לאמב ורופרט מרדוק, שהפכו את עיתון ה"סאן" הבריטי לצהובון המשפיע ביותר בהיסטוריה. יתכן והתסריט המקורי של ג'יימס גרהאם התכוון לספר את סיפורם ביובש ענייני, אבל ברגע שמושכות הבימוי עברו לידיו של בויל, היה ברור שזה לא יהיה המצב: בויל מביים כל סרט, בין אם מדובר בדרמה על מכורים להירואין או מותחן זומבים, בהיפראקטיביות קליפית ומצועצעת. זוויות צילום משונות, עריכה שקוצצת את הסרט כמו סלט ערבי, צבעים בוהקים, גרפיקות: כל האמצעים כשרים.
