תפריט כתבה
"פשוט עליתי וניגנתי כמו רובוט, עד שהכל חזר אליי בבום"
"כמו כל מי שחי בישראל, השבעה באוקטובר תפס אותי לא מוכן. הילדים חזרו מהבסיס וכולנו היינו יחד בבית. אם להודות באמת, לא הבנתי כלום. לא הבנתי מה קורה. התעוררתי מאוחר והייתי בטוח שזו עוד התקפת טילים, אז הכול בסדר. אם צריך נכנסים לממ"ד ומחכים", משחזר המוזיקאי רן אלמליח. חבריו ל"כנסיית השכל" חיים בתל אביב, והוא ומשפחתו מתגוררים בקיבוץ דורות שבעוטף, במרחק לא רב מדי מהדי הפיצוצים. "ואז התחלתי לקבל טלפונים מחברים בקיבוצים ליד הגדר. הם ישבו בממ"ד ואמרו ששומעים ערבית בחוץ, אבל כולנו חשבנו שאלה מקרים בודדים שתכף יסתיימו. חשבתי לנסוע ולהביא אותם אלינו, אבל פחדנו לצאת מהקיבוץ. בדיעבד, זה היה מעשה נכון כי לא הייתי מצליח לחצות את שדרות". שלושה ימים אחר כך המציאות החלה לחלחל. אלמליח השקה את גינת הבית בקיבוץ שהתרוקן מרוב תושביו, ולפתע נשמעת ירייה מטווח קרוב. "לא לקחנו הרבה. פשוט לבשנו בגדים, לקחנו את הכלבה וטסנו". באופן אינסטינקטיבי הכיוון הוביל את המשפחה דרומה, לאילת. במשך שעות ישבו על החוף מבלי לדעת לאן ללכת ומה לעשות, כי בתי מלון מסרבים להכניס לשטחם כלבה גדולה. כשנמצא הפיתרון שהתה המשפחה באילת במשך שלושה שבועות עד למעבר למשך מספר חודשים לקיבוץ רמת רחל.
