חיה באגדה: סיפור הסינדרלה של ולנסיה יסתיים בהיסטוריה?‎

הכוכב הגדול שלה בן 22, בעונתו הראשונה ביורוליג. המאמן שלה, בן 64, לא הגיע אף פעם לפיינל פור. היא במקום ה-13 בטבלת תקציבי השחקנים, משחקת שנה ראשונה באולם של 15 אלף איש, ואין לה אף נציג בטופ 10 של העונה בנקודות, אסיסטים או ריבאונדים. לוולנסיה היו את כל הנסיבות המקלות לסיים עוד עונה שבה היא "סומכת על התהליך", כמו שאוהבים לומר בספורט האמריקאי על קבוצות מסוגה. בהתבסס על כל מה שאנחנו מכירים ויודעים על היורוליג, לא הייתה לה שום מטרה אמיתית לכוון אליה העונה. היא לא בנתה ברצינות על פלייאוף; לא חלמה גם בחלומות הכי ורודים שתגיע אליו מהמקום השני; לא העזה לפנטז שתצליח להגיע למשחק 5 בסדרה נגד פנאתנייקוס אחרי שפיגרה 2:0 ולקחה שני משחקים באואקה (!); ועל פיינל פור... נו באמת. ולנסיה הייתה בתחילת העונה אחת הקבוצות הכי פחות מדוברות או מעניינות באירופה. רק שעם האוכל בא התיאבון, והוא הלך ונפתח. מד הציפיות אמנם זינק בחדות אבל אולי דווקא בגלל שהיה כל כך נמוך בהתחלה, ולנסיה התרגלה לבוא כמעט לכל משחק מעמדת אנדרדוג שהרגישה לה טבעית ונכונה, ובנתה לעצמה זהות ייחודית של קבוצת קולג'ים הרפתקנית בג'ונגל של היורוליג. היא סירבה להיכנס לפאניקה גם ברגעים של אוויר דליל בדרך המרגשת שחצבה לעצמה, והובילה אותה לפיינל פור שהיא ראויה לו יותר מכל קבוצה אחרת השנה. לאתונה היא הגיעה בסוף השבוע הזה על תקן אחת ההפתעות הכי מזהירות שאירופה ידעה.