סקוטלנד נלחמת על זהות דרך יציע הכדורגל: מדור אופי לאומי‎

אתמול, גלזגו סלטיק זכתה באליפות ה-56 שלה במשחק האחרון של העונה נגד מי שנכנסה למחזור האחרון במקום הראשון, הארטס. האליפות הזו של סלטיק, שהייתה חייבת לנצח בשביל לזכות בתואר, שברה שוויון עם גלזגו ריינג'רס (55). אבל, צריך לומר, רבים בסקוטלנד לא רואים בסלטיק קבוצה סקוטית. גם רוב אוהדיה של סלטיק לא רואים בעצמם "סקוטים" כמו האוהדים של הקבוצות האחרות במדינה. עמדת המועדון הרשמית - שעולה בקנה אחד עם השקפתם של רובם המכריע של האוהדים המתונים ואלו הפוקדים את המגרשים - היא ש"סלטיק שייכת לשתי תרבויות" - הסקוטית והאירית. השם "סלטיק" נבחר במכוון על ידי מייסד המועדון, האח וולפריד, בשנת 1887 כדי לשקף "גשר בין העם האירי לעם הסקוטי". כן - מבחינה גאוגרפית, מבנית והיסטורית - סלטיק היא אכן מוסד סקוטי. היא משחקת בגלזגו, מתחרה בליגה הסקוטית הבכירה ותקעה יתד של דמויות אגדיות בהיסטוריית הכדורגל הסקוטי (כמו ג'וק סטיין ונבחרת "אריות ליסבון" של 1967, שכל שחקניה נולדו ברדיוס של כ-40 ק"מ מסלטיק פארק). עם זאת, המועדון הוקם על ידי נזיר אירי במטרה לגייס כספים להאכלת מהגרים אירים עניים שנמלטו מהרעב הגדול באירלנד אל האזור המזרחי של גלזגו. אין דגלי סקוטלנד המונפים בסלטיק פארק. האוהדים של סלטיק מנופפים דגלי אירלנד ופלסטין, ובהרבה מובנים רואים את עצמם מנותקים מהאישיות של הכדורגל הסקוטי. העניין הוא שכדורגל הוא כר מושלם לביטוי האופי הלאומי הסקוטי - פשוט לא תראו אותו בסלטיק (וגם לא בריינג'רס במיוחד - אבל זה כבר סיפור אחר). איפה הכדורגל כן מגלם תפקיד בזהות הסקוטית? בנבחרת סקוטלנד.