תפריט כתבה
וויווי-בלוף: עלייתו ונפילתו של אתר האירוויזיון הגדול בעולם
במשך שנים, בכל פעם שהתקרבה עונת אירוויזיון, עיתונאי האירוויזיון הישראלים, ואני ביניהם כמובן, אצנו רצנו אל אתר Wiwibloggs כדי לקרוא בשקיקה מה הם חושבים על השיר הישראלי. מיד אחרי שהם פרסמו את חוות דעתם דיווחנו עליה, קישרנו אל הסרטון שלהם, והתייחסנו אליהם כאילו הם היו השופטים שמחליטים במו פיהם מהו השיר הזוכה לאותה השנה. הם היו "הקול הבינלאומי" של אירוויזיון בעיני התקשורת הישראלית. ראיינו אותם, ביקשנו את הניחוש שלהם לזוכה, התעניינו במה הם חושבים על הנציג הישראלי, וכל זה בלי שאף אחד מאיתנו עצר רגע לשאול: על סמך מה בכלל הם נחשבים סמכות? אז ב-2026, אחרי שלוש שנים של סיקור מוטה וחסר, אני שואל בקול. בואו נקפוץ רגע בזמן אל 2023. נועה קירל בליברפול, וויוויבלוגס קופצים בתאווה אל כל מיקרופון שדחפנו לפניהם, בכל סשן צילומים, בכל ריאיון. הם עצמם ניהלו מרדף אחרי המשלחת הישראלית, רצו כל פריים, כל הברה שנועה רק תסכים לתת להם. כל מה שהמשלחת דחפה לעברם, הם תפסו בשתי ידיים. ב-2024, כשישראל עדיין מדממת מ-7 באוקטובר וחטופים רבים עדיין מוחזקים בעזה, הם התרחקו במאלמו מעדן גולן ומישראל כמו מאש. הסיקור הפך חסר ומוטה, נציגי הצוות חתמו בעילום שם בנימוק של "שיקולי ביטחון", והציונים שניתנו לשיר הישראלי הוסתרו מאחורי אנונימיות פחדנית. ב-2025, סביב יובל רפאל בבזל, שהסיפור האישי שלה לא יכול להשאיר עין יבשה גם אצל האדם הציני והקר ביותר, הדפוס הזה נמשך.
