תפריט כתבה
"יאיר גרבוז היה סמל לישראלי היפה. כל מה שאמר התברר כנכון"
עולם התרבות נפרד מהאמן והסאטיריקן יאיר גרבוז שהלך היום לעולמו בגיל 80 לאחר מאבק במחלה קשה. האמן ואיש התקשורת אלדד זיו, שהשתתף עם גרבוז בתכנית הסאטירה "אין עם מי לדבר" בערוץ 2 בשנות התשעים, ספד לו בשיחה עם וואלה תרבות: "אני מתקשה לעכל. מדובר באחד האנשים שהשפיעו לא רק בעניין האמנותי. הוא היה אחד האנשים הכי מבריקים שהיו לנו בתרבות הישראלית, אם זה בכתיבה שלו, אם זה באמנות שלו ואם זה בחברות שלו. מעבר לזה שהוא היה איש חכם ונבון מאוד עם תגובות מאוד אינטליגנטיות, הוא היה סמל לישראליות יפה, אמיתית, חכמה ועם המון רגש למקום הזה, המון אהבה למקום הזה והמון אמת למקום הזה. כל מה שהוא אמר התברר כנכון למרות שיש דברים שהוצאו מהקשרם. איפה יש אדם שמייצג את התרבות הישראלית כמוהו? אי אפשר להשוות אותו לאף אחד אחר. "עבדנו יחד במדור הסאטירה 'דבר אחר', אחר כך ב'אין עם מי לדבר' ואחר כך באמנות הפלסטית שאני מחובר אליה. הוא בא מההתיישבות העובדת לעיר. אין איש שאהב את הארץ, המדינה והתרבות שלה כמוהו. והמשפחה הנפלאה שהייתה לו. יש כל כך הרבה דברים שאפשר להגיד עליו. האהבה שלי אליו גדולה. אין אנשים שאני מצטט יותר מיאיר גרבוז ויהונתן גפן שגם הלך. כואב ועצוב". הצייר והפסל ציבי גבע ספד לגרבוז בשיחה עם וואלה תרבות: "אני המום והלום. אני ממש מרגיש מוצף מכאב וזיכרונות. הכל מרגיש לי קצת כמו שנראו הציורים של יאיר, הצפה של דימויים של גם וגם וגם, בולמוס אובססיבי, לכאורה ללא קומפוזיציה אבל בעצם עם הרבה ארגון, כמו לוח מודעות של הנפש. ככה נראו הציורים שלו. הוא היה המורה הראשון שלי במדרשה לציור. שנים אחר כך קולגה וחבר, שעבדתי אתו שנים. איש חכם, שנון, חד כתער. בעל חוש ההומור הכי טוב שפגשתי בימיי. היה לו אופן הסתכלות ויכולת להגיב גם על סוגיות בחיים וגם על אמנות שלא דומה לאיש. הייתה לו את הדרך שלו, שתמיד הייתה מפתיעה, נוקבת ומדויקת, באופן שלא ניתן לחיזוי. זאת הייתה הדרך שלו להגיד משהו על כל דבר. הוא לא היה רק אמן יחיד ומיוחד, היה לו גם תפקיד חינוכי, ערכי ופוליטי עצום בעולם האמנות. הוא ליווה את התלמידים שלו שנים אחרי סיום הלימודים. מבחינתו זאת הייתה שליחות. הגיע לכל תערוכה והיה דואג תמיד להתקשר ולהגיד את האמת שלו ללא כחל וסרק. בשבילי הוא היה ממש חבר. ההליכה שלו כואבת לי כאב עצום. כל מה שאומר עכשיו שווה כלום. אהבתי אותו כל כך. זה שוק שלא יתואר".
