אם בוסניה הגיעה למונדיאל, ישראל יכולה להגיע ליורו | הטור של דני דבורין‎

שמחת הבוסנים לצד התסכול האיטלקי תפסו השבוע את הכותרות הראשיות במדורי הספורט, שכן נבחרת הכדורגל של בוסניה הבטיחה את מקומה במונדיאל 2026, בעוד שנבחרת איטליה תחזה בו באמצעות הטלוויזיה, זו הפעם השלישית ברציפות. אלא שאין להתעלם מן המשחק עצמו שהיה מהנפולים ביותר שניתן להעלות על הדעת, במיוחד כאשר מדובר במאבק על כרטיס העלייה לטורניר הגמר. טבעי שהיו בו מתח ועניין, ואולם בסיכומו של דבר נבחרת גרועה אחת ניצחה נבחרת גרועה שנייה, ואף זאת רק בזכות בעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה. למעשה, מאיטליה נותר רק השם של מי שזכתה בעבר ארבע פעמים בגביע העולם, ושהיום אין לה מה להציע ברמה אירופית גבוהה. אם להרחיק לכת עד לטורניר 1982 שבו גברה איטליה בגמר 1:3 על גרמניה המערבית, אזכיר רק כמה מכוכביה הגדולים דאז: דינו זוף, פאולו רוסי, ברונו קונטי, מרקו טרדלי, אלסנדרו אלטובלי וקלאודיו ג'נטילה. נכון, זו כבר היסטוריה רחוקה, אבל אחר כך היו לה ממשיכים כמו זוכי מונדיאל 2006: ג'יג'י בופון, פרנצ'סקו טוטי, אלסנדרו דל פיירו, אנדראה פירלו, ג'נארו גאטוזו ולוקה טוני. איפה הם ואיפה שחקני 2026? אף אחד משחקני ההווה אינו יכול להיכנס להרכבה של הנבחרת ששיחקה לפני 20 שנה. ויותר מכך: ההרכב האיטלקי שהתייצב השבוע למשחק ההכרעה מול בוסניה, הוכיח שעל איטליה חובה להתחיל הכול מהיסוד לפני שתוכל לחלום על הגעה למונדיאל 2030.