תפריט כתבה
"כל ילד שתופס היום מיקרופון ממלא את היכל מנורה. הם בכלל לא זמרים"
אם יש מילה שעושה למוזיקאי אלי לוזון פריחה, הרי שזו המילה "להיט". "אני מסרב לקרוא לשירים שלי להיטים כי להיט זה מוצר מדף", הוא אומר בריאיון ל"ועדת תרבות". "אני קורא לשירים שלי המנונים. 'איזו מדינה', 'לגעת באושר', 'גשם', 'פרי גנך', כל השירים האלו ישמעו גם עוד 100 שנה. אני לא רץ אחרי להיטים כי זה לא אני. יכול לבוא אליי מוזיקאי שכתב שירים שהפכו את המדינה ואני מסביר לו שזה לא מדבר אליי. הוא עונה לי 'אלי, זה מה שהולך היום', אבל דברים שלא יוצאים לי מתוך הבטן, שיכולים לגרום לי לכאב בטן, ואני לא רוצה, אני לא מקליט. "אני מאוד נאמן לשורשים שלי מבחינה מוזיקלית. לפני כחודש הקלטתי מחרוזת אוסף שירים שלי משנות ה-80, שירים בסגנון טורקי, תראה איך זה חוזר היום, מלך הקסטות, ליאת בנאי, הכול חוזר". נכון. זה מרגש אותך? "בוודאי שזה מרגש אותי, כי אני באמת חושב שמבחינה מוזיקלית איבדנו את זה בעשרים השנה האחרונות. אני יכול למנות אולי איזה שניים-שלושה שירים שדיברו אליי. זה הגיע למצב שכבר אין ערך למוזיקה. יש המון זמרים, כל ילד תופס מיקרופון אבל הוא לא זמר. זמרים יש הרבה, אמנים מעט מאוד. פעם היית שומע שיר כמו 'הקולות של פיראוס' או 'בדד' ושומע שיר עם משקל. הייתה התייחסות לכל מילה, לכל תו, לכל סלסול, לכל צליל. היום כולם שרים אותו דבר". להאזנה לריאיון עם אלי לוזון בספוטיפיי
