תפריט כתבה
פתאום רותם אומרת "איזה יופי" באמצע השיר. זה פשוט זלזול בצופים
זהו, ספיישל שלמה ארצי מאחורינו והגמר הגדול - מי היה מאמין - נמצא במרחק ימים ספורים. אם מתעלמים מכך שתוכנית לכבודו של ארצי כבר נערכה ב"כוכב נולד" (עונה 6) ושהשירים של אחד מכותבי השירים המוערכים והפופולריים ביותר בישראל הם לא בדיוק החומר האירוויזיוני הקלאסי, אפשר לומר שהפרקים האחרונים היו קפיצת כיתה לעונה המשונה הזאת. ראשית, הנוכחות של ארצי עצמו בחדר החזרות עם המתמודדים הורידה את מינוני ה"גיחי-בדיחי" של אסי ורותם, ששוברים שיאים העונה ובוחנים את סבלנות הצופים (אולי העובדה שעזר נמצא כרגע "רק" בריאליטי אחד על המסך משאירה אותו עם עודף צורך בתשומת לב?). שנית, ההתמודדות עם טקסטים קאנוניים כל כך של המוזיקה הישראלית היוותה סינון מוצלח בין מתמודדים שיודעים איך לעבוד עם טקסט לבין כאלה שפחות (הרבה פחות). הביצוע של מייקל הרפז, שליווה את עצמו בגיטרה בשיר "תגידי", הזכיר לי לרגעים למה הוא היה החבר המושלם לכל להקת בנים מהניינטיז. מעבר לזה שהוא באמת מוזיקאי מוכשר עם קול חם ועמוק, יש בו מקצוענות אמריקאית שגורמת לכך שגם אם ישיר את ההודעות האחרונות שנשלחו בקבוצת הווטסאפ של בית הספר, זה יישמע כאילו הוא מספר על אירוע מכונן בחייו. העובדה שבחר להקדיש את השיר לאביו, שנפטר ממחלת הפרקינסון לפני מספר חודשים, הפכה את הביצוע הזה בקלות לטוב ביותר שלו העונה.
