תפריט כתבה
כולם מפחדים, אז אני אגיד זאת: רצח של עיתונאי הוא עניין של זמן
וואלה!
00:59, עידכון: 01:13
כמו בכל יום חמישי, רציתי לשבת ולכתוב את טור סיכום השבוע שלי. רציתי את הדבר הכי פשוט בעולם: קול פנימי שקט, דף לבן, כמה מילים שתמיד מתחילות מהבטן ומגיעות למסך עם כל הלכלוך של השבוע. רציתי גם את התגובות המוכרות של שישי בבוקר, קצת חום, הרבה קללות, איחולי מוות פה ושם. מה שנקרא: ישראל 2025, תפריט קבוע. כתבתי. ערכתי. נשמתי. כמעט שלחתי לעורכים. ואז: פינג. מייל, עם כותרת שנראית כמו כתובת על קיר בתחנה המרכזית. פתחתי. ומה שקיבלתי היה לא מייל אלא מודעת אבל למצב התודעה של ישראל 2025. תערובת של טוקבק, איומים, אהבת ביבי עם ארומה של מסדר בכת, וקצת תפילין בשביל ההרגשה הטובה.
